בלי ששמנו לב (ואולי פספסנו?) נדב יעיש נמצא בדרך לאלבום שני, שממנו יצאו לאור כבר שלושה סינגלים מגוונים. באין בי געגוע הוא משלב את כל העולמות, מציג נגיעות של פאנק, של רוק, מגניב איזו נגינת עוּד משלימה, ויוצר למאזין מארג מוזיקלי עשיר - כאילו הוא שומע אלבום שלם. אולי זו התכתבות עם הרכבת שהוא נמצא עליה בשיר, המעבר בין הקרונות שמעביר סגנונות, ואולי זה נדב יעיש שהחליט שתקבלו עושר מוזיקלי - כדי שכל אחד ימצא את הגעגוע שלו.
שיר טוב, עם גרוב שתופס את האוזן מיידית ומעיד על היכולות המוזיקליות של יעיש, שמתקדם מסינגל לסינגל בצורה איכותית וטובה.
댓글