אחרי כמה סינגלים אפשר לומר שיש במיכל רפאל משהו שעוד לא פרץ החוצה, אחרי "יוצאת רק בלילות" שדומה להפליא לביצועים של נוי פדלון, רפאל מציגה בתים טובים אבל פזמון צורמני שלא ברור איך עבר את כולם. לרגע זה נשמע כמו התפרקות, התפרצות שעוד רגע תוביל לבכי, והגעה לטונים ולמקומות שלא מתאימים לרפאל. הדבר מאוד מפליא בהתחשב ביכולת שלה לשיר את הבתים ברוגע, בעוצמות ובהגשה טובה.
הקול הנשי בים תיכוני זקוק לעוד זמרות, ואם מיכל רפאל רוצה להיות חלק מהגל החדש היא חייבת להתביית על סגנון ועל מיצוי פוטנציאל השירה שלה. "יוצאת רק בלילות", לא עושה לה טוב.
Comentários