מחלקת את הלב לקופסאות: אלבום הבכורה המרגש של לבנת בן חמו

לא תמיד יש ליוצר בתחילת הדרך את האומץ לשים הכל על השולחן, אבל זה בדיוק מה שלבנת בן חמו עושה באלבום הבכורה שלה. חיבוטי הנפש של דור הביניים משתקפים בו היטב, הרצון להגשים חלומות מול זה של המשך המסורת, והכל מתנקז לתובנות ב"קופסאות" המצוין

לבנת בן חמו // צילום יחצ

הרצועה הסוגרת את אלבום הבכורה של לבנת בן חמו היא גם היחידה שלא נכתבה על ידי היוצרת אך מאפיינת אותה יותר. אדם שקם בלילה שבו מושבתת העשייה ומנסה לתעל את הכוחות שלו למשהו טוב, צועד יחידי בדרך, אולי נגד הטבע האנושי שבו כולם רוצים לצעוד על אותו מסלול בטוח בניגוד גמור למה שהיא עשתה, נמנעת מבטלה שבלב שהיא גרועה מבטלה ממעש. אבל בן חמו לא שם, היא לקחה את העוצמות שלה ובנתה את עצמה מחדש, הגשימה את אשר בנפשה.

האזנתי לאלבום מספר פעמים והחיבוטים העולים ממנו ברורים וכואבים. האם להגשים את החלומות ולהוציא את "הז'קט הצהוב" מהארון ולבדוק שהחלום הישן שלך עוד מתאים למידותייך. כיצד לעמוד מול השושלת המשפחתית ולתהות אם להמשיך אותה או לייצר את המסורת החדשה שמתחילה ממנה, כשאמא עוד כואבת בה. אותה אמא שהיא מפליאה לשיר עליה ב"קופסאות" המרגש הבנוי כולו על עומרי מה נינסאק יא מאמא (כל חיי לא אשכח אותך, אמא) של סמי אל מגריבי. "כשזרקתי את הקופסאות, הרגשתי כאילו זרקתי אותך... הציפייה לשיחה בשפה שכבר איני דוברת", היא מתפייטת על הבדלי העולמות שחשבה שנפערו ביניהן עם לכתה לצבא, רק בשביל להבין שאת הלב אי אפשר לארוז בקופסאות, גם אם הן נזרקות, ולהבין "אין להם טעם אלה, אמא", כשהיא מבדילה בין תפל לעיקר.

לבנת בן חמו // צילום יחצ

החשיפה הגדולה של לבנת היא מסע אל נבכי הנפש שלה, אבל היא מייצגת הרבה יותר. דור שלם שמסתכל על ההורים והמשפחה ורוצה לשלב את כל העולמות בלי לפגוע באף אחד. בדרך היא מתגלה כיוצרת מעולה, זמרת מוכשרת, נוגעת, קוטפת מכאן ומכאן כגשר המחבר בין אמא שלה לבין בנותיה הקטנות. "לבנת בן חמו" (שלו שותפים היוצרים דודי בר דוד ומורן דוד) הוא אלבום שצריכים להקשיב לו לפני שמאזינים לו, לבחור את הפיסה ממנו שתסייע להגשים את החלום כדי שלא נקום באמצע הלילה ונשאל את עצמנו מה עושים עם הכוח שיש לנו ובחרנו להתבטל ולא להשתמש בו.

נפלא ומרגש.