אני מודה שלקח לי זמן להתרגל. משה קבסה, להלן מוריס, מתחיל לאט ואז מתעופף לו בפזמון היפה שלו שמזכיר קצת בניה ברבי ושיר שאולי מתאים למירי מסיקה, אבל מביא איתו הרבה נשמה. השיר כולו מנקודת מבט של אישה, והקול העוצמתי של מוריס נותן תחושה של אותנטיות, של מיקום בסיטואציה וכך הוא גם מקבל את תשומת הלב של המאזין. יש בפזמון שלו משהו קסום, סוחף, שמחת חיים שאי אפשר לזייף, כשההפקה המוזיקלית של נדב ביטון נותן את החיות המעיפה את השיר קדימה.
מוריס מושך איתו סיפור חיים מרתק, על ילדות בקריית שמונה ועוד. הסינגל שלו יוצר לו את הבולטות ואני בטוח שישימו לב לכך, ואולי זו הדרך החדשה שהוא מדבר עליה. שיר עוצמתי וטוב, שמהמילים שלו הן כאלה שמחברות בין החלום למציאות, בין הדימוי לנשמה.
Comments