אחת הסיבות המרכזיות להצלחת המוזיקה היהודית מהמקורות, הייתה האותנטיות שבה היא נוצרה. כמעט כל אחד מהזמרים כאן נגע בימי חייו בטקסט מקראי או שירבב כמה פסוקים לתוך שיר שכתב, ומה שיצא היה נשמע מאוד ייחודי, אמיתי. אלא שההצלחה הובילה חלק מהזמרים להתחיל ולייצר באותו קו, וגם ליצור שירים מרובי זמרים (איפה הזמרות?) כדי להיכנס לרוח הקדושה מכל הכיוונים. אלא מה, אי אפשר לזייף התרגשות, והתלכיד הזה לא ממש מצליח לגעת במקומות הנכונים.
בין הזמרים תמצאו את משה פרץ, שלומי שבת, ליאור נרקיס, דודו אהרון, בניה ברבי, יעקב שוואקי, עקיבא תורג׳מן, ניתאי ועילאי ויניב בן משיח. כל אחד מהזמרים היה יכול לבצע את זה לבדו טוב יותר, להתחבר לכל הטקסט בעצמו ולהוציא ממנו יותר. זה לא קורה כאן, ולא רק בגלל שהטקסט של "לכה דודי, הולחן והושר כמה וכמה פעמים בעבר, אלא פשוט כי זה מהונדס מדי, מעושה, וסובל יותר מדי ממעברים בין הזמרים.
Comments