• שחר אמאנו

כנסיית השכל – רחוב המפסידים


בכל הכאוסים הגדולים, עוד מימי התנ"ך, היה הטבע הסמן לתחיה המחודשת וליציאה לדרך חדשה. העץ הבודד שעומד ברחוב המפסידים של "כנסיית השכל" הוא הסימן להתחדשות, למשהו שמתחיל לצמוח בזמן שהקיץ מת, הכוכבים בודדים והחיפוש אחר הסימן שיהיה טוב מול כל הרע לא מסתיים אף פעם.

ההגשה האלקטרונית שהופקה על ידי איתי צוק, והשירה של רן אלמליח שמתחבר אל יורם חזן לראשונה מאז "איתך אל הים" מתוך "דברים בלחש" שיצא ב-1992, יוצרות את הניגודיות הקולית המרשימה והנדרשת המבדילה בין התקופות. השילוב הופך את "רחוב המפסידים" לשיר אופטימי על אף כל התוגה שהוא מתאר, וכמו שהכנסייה עושים לא פעם – שרים את העצוב בדרך שלהם, והיא כך כך יפה, ומתלבשת בול על העץ הבודד הזה שכולנו רואים היום אי שם בסוף הרחוב, אבל יודעים שבסוף לא רק נלקט מפירותיו – אלא גם נטפס עליו, ונראה מצמרתו את הפריחה המחודשת.

כנסיית השכל // צילום יח"צ: מאיר כהן