בשיר הזה ישי לוי לא לוקח שבויים. הוא לופת את המאזין היישר מהפתיחה ומוביל אותו לאורך כל השיר, כשברקע מוזיקה מינימלית שמאפשרת לטרובדור של המוזיקה הים תיכונית לחספס לנו את הנשמה. אצל ישי לוי זה לא "כמו פעם", זה המקור, הרגש, היכולת לתת את הטאצ' הנכון שהרבה זמרים איבדו ויש כאלה שלעולם לא ימצאו.
עציון מוסאי כתב ומוטי אוחיון הלחין, ויחד הם יצרו שיר מרגש, אותנטי, כזה שאפשר היה בטעות לחשוב שהוא שייך לאחד מאלבומי העבר של ישי לוי, ובזו גדולתו. מרגש ומשובח.
Bình luận