יש משהו מאוד אולדיז' בשירה של יואב שמש, ואין בזה שום דבר רע. הביצוע הסימפונייטי שלו לטקסט הקטן והיפה מכניס בו את הרגש הדרוש, כשהביצוע כולו לקוח מתקופה אחרת. אפשר היה להפסיק את השיר אחרי 2:20 דקות ולארוז אותו יפה, אך שמש ממשיך עוד דקה וחצי בשביל להעניק את הנפח התזמורתי ל"אביב של סביונים", ואלי קצת מעמיס על השומע בימים שהכל מהיר והקצב הוא אחר לגמרי.
אפשר להעריך את הצעד, ואפשר גם לראות בו עוד שלב בדרך של שמש לקדמת הבמה במקום להיות המלחין. כך או אחרת, "אביב של סביונים" הוא שיר שזורק לתקופה אחרת, הביצוע מיוחד והגוון מזכיר אולי בקצה את אולארצ'יק כשהוא במוד של בלדה.
Comments