"חוץ ממך" של מאיה דדון נולד אל תוך מציאות עכשווית מהירה של דור הטיקטוק וגם מכוון לשם. בתוכו, יש כמה שירים שמעידים על פוטנציאל נפיץ של זמרת בת 16 שלצד הכאן והמידי, מפגינה ניצוצות שמזכירים זמרת מזרחית אחרת שהתחילה באותו גיל
את האלבום של מאיה דדון צריך להתחיל לשמוע מהסוף. "עינטוזים" הוא שיר שבקלות יכול היה להיות פרודיה על המוזיקה המזרחית של היום, שכמעט כולה נעדרת עינטוזים, אבל הוא מצליח בגלל הביצוע הכל כך חינני של דדון להעלות גם חיוך וגם געגוע.
תשע רצועות יש ב"חוץ" ממך", שמציג זמרת בת 16 שפורצת קדימה כשהיא מצוידת במנטורית כמו עדן בן זקן (שגם שרה איתה את "להיות שלך" המצוין) ובניהול ויח"צ מוקפד. בעיקר, יש לדדון ולמנהלים שלה הבנה מצוינת של המציאות המהירה והטיקטוקית של היום: השירים קצרים, מדויקים, רובם מיועדים לרשת החברתית שבה רוב בני הנוער נמצאים ויהפכו הכל לוויראלי ולהצלחה כבירה.
אל מול כל אלה עומדת מאיה דדון בראש מורם. עם קריצה לרינת בר (שגם החלה את דרכה כילדה זמרת בגיל 12) היא מחדשת את "פיו פיו" ומקצרת לשתי דקות במקום חמש, עם אופיר כהן מתחברת ל"בלילות" הטוב, ב"יאללה ביי" היא אישה חזקה ששולחת את הבחור לחפש את עצמו, ב"חוץ ממך" היא יוצרת המנון וב"וויראלי" מספרת לכולנו בשביל מה התכנסנו כולנו.
בתוך כל אלה, "נוף לגעגוע" (עיבוד של יעקב למאי) הוא זה ששם עליה חותמת של "כאן להישאר" ובעיקר מעורר תקווה שדדון לא תלך רק לכיוונים של המיידי והמהיר, אלא גם תעמיק ותתפתח לזמרת מזרחית אמיתית שיודעת לשלב בין הכל ממש כפי שעשתה בת 16 אחרת, שרית חדד קוראים לה.
"חוץ ממך" הוא אלבום כייפי, מהנה. יש בו רגעים מופלאים של מוזיקה מפעם, וצריך לשמוח גם על היכולת של מאיה דדון לשיר לכל הכיוונים בגלל שיש חופש לבנות את עצמה בכמה כיוונים. וזה נשמע מצוין.
