שמעתי את השיר בלי לקרוא את הקומוניקט וגם בלעדיו מרגישים היטב שהוא כאילו נתלש מבמת התיאטרון. חגית יפרח באמת מתאמצת לתת בשיר סימנים, לתת למילים שכתבה משמעות עמוקה וטובה, אך הכל מסביב לא נותן לה לעשות את זה. הלחן והעיבוד לא נותנים תמיכה, הרצון שלה לשיר מדויק מדי פוגע בה, וחסרות לה העוצמות כדי להדגיש את האכזבה והקיפאון, שעה שהיא הולכת על שירה בטוחה.
הלכתי להאזין לשירים קודמים שלה ויש התקדמות כלשהי (חלקם יצאו ב-2014, חייבים לציין) אך היא חייבת להשתחרר יותר, לדעת לירות את המילים שלה מדויק יותר ולהעניק להן עושר. הטקסט היפה שלה צריך לקבל יותר, ונקווה שתעשה זאת בהמשך.
Comments