כשרוצים לטעת תקווה במישהו, אומרים לו שהכל זה מלמעלה, משם הכל מתחבר ומנווט ויש מי ששומר עליך שם וידאג שהכל יהיה בסדר. האם זה מנחם או מייתר את הדאגה? לא תמיד. אצל אתי רומנו ואלמוג טבקה זה מתחיל בכך שנפנים שזה המצב כדי שנוכל גם להרגיש ביטחון שאנחנו מוגנים למטה. יש משהו בשילוב הקולות של שניהם, שנותן לשיר את הכיוון הנכון לו. הלחן המבריק והעיבוד של טבקה לצד השירה ה"אמהית" והמלטפת של רומנו, מעניקים למילים של ברק פלדמן את העומק הדרוש כדי שיהיה שיר מסע, כזה שנושאים בו כל מילה כצידה לדרך.
מישהו למעלה הוא שיר תקווה, והביצוע של טבקה ורומנו מצליח להפוך אותו לכזה. יופי של שיר, מלטף ואוהב, וגם קצת מנחם.
Comments