נקישות הפסנתר בהתחלה מזכירות, בכוונה או לא, את כשתבוא של בעז שרעבי. דור שמר מאמצת אף היא את המילה הכי מדוברת בחודשיים האחרונים "הביתה", ומצליחה בקולה היציב והבטוח להראות את השביל המוביל אל המקום שאמור היה להיות בטוח, כשהפסנתר מלווה אותה – עד ההתפוצצות הגדולה בשיר.
השירה מנקודת מבטו של החייל או החטוף שמבטיחים לחזור הביתה אחרי המלחמה, מקבלת ממד נוסף בצורת השירה העוצמתית של דור שמר. היא לא נופלת למחוזות הרגשנות, ונותנת תקווה ואמונה בכוחה לקיים את ההבטחה. מולה ניצב העיבוד שנותן להכל תחושה של מחזה, כזה שכולנו המחזנו בראשנו לא פעם בתקופה האחרונה. ושמר? היא מתבוננת על הסיטואציה ומדייקת לנו אותה.
סינגל ראשון ומבטיח לשמר, ששיחקה בעבר במחזה "זה אני" של מאור זגורי, ובהחלט אומרת "זו אני". שווה להקשיב ולראות לאן זה מתפתח.
Comments