• שחר אמאנו

אני רוצה לתת השראה לילדים שמוחרמים

בגיל 12 התעללו בה ילדים, היא המציאה שהיא חולת סרטן כדי להתחבב וזכתה לכינויים משפילים. כעת בגיל 30, ענבר מיליקובסקי שרה על הכל בלי מחסומים ובלי סינונים. "המסר שלי בשיר הוא שפצעים מהסוג הזה משאירים צלקת שלעולם לא עוברת"

מודה. היה לי קשה לשמוע את "כמה עולה חבר" של ענבר מיליקובסקי. הטקסט הקשה, המילים הישירות והביטוי האותנטי במיוחד שמתאר את סיפר חייה כילדה בת 12 ברמת השרון שעוברת התעללות מצד ילדים, חרם, וצלקות שלעולם לא יגלידו והיא ממשיכה לסחוב איתה גם בגיל 30. "השיר נוצר מתוך התמודדות יומיומית עם החוויות הקשות שחוויתי כילדה. עם תחושת הזרות, חוסר השייכות, האלימות והמצוקה", אומרת מיליקובסקי, שבאומץ לב נדיר גם חזרה לזירת הפשע בבית הספר ברמת השרון כדי לצלם את הקליפ.

היכולת של זמרת צעירה לחשוף את עצמה בצורה כל כך ישירה נחשבת לנדירה במקומותינו. מוזיקת ההיפ הופ מאפשרת לעשות זאת בצורה הכי חשופה, ללא מחסומים, כדי להעביר את המסר. מיליקובסקי עושה זאת מעולה, מכניסה את השומע אל תוך הסיטואציה של הילדים המתעללים שממציאים לה כינוי "מוש כוס", שמאלצים אותה להמציא על עצמה שהיא חולת סרטן כדי למצוא חברים. מיליקובסקי מצמררת ממש, והשיר שלה צריך להישמע בכל מקום שבו יש ילד שעובר התעללות – לא רק בשבילו, אלא כדי שגם המתעללים ישמעו ויחדלו מהשיט שלהם.

הסינגל הקודם ניצן. שירים מהחיים

"החרם נמשך שנים עד גיל הנעורים והתקיים בבתי ספר שונים. זה חלק בחיים שלי שלעולם לא אשכח וההשלכות שלו משפיעות עלי עד היום", אומר מיליקובסקי. "השיר נוצר מתוך התמודדות יומיומית עם החוויות הקשות שחוויתי כילדה. עם תחושת הזרות, חוסר השייכות, האלימות והמצוקה. המסר שלי בשיר הוא שפצעים מהסוג הזה משאירים צלקת שלעולם לא עוברת. ניסיתי להעביר בשיר את התחושה של ילד מוחרם, אך גם של מבוגר ש'סוחב' איתו את החרם גם לחייו הבוגרים. אני רוצה לעשות שינוי, להשפיע על ילדים שאולי נמצאים באחד מהצדדים של החרם, ולתת השראה לילדים שנמצאים בסיטואציה דומה לזו שאני חוויתי".