מה שבולט בסינגל השלישי של אלינור הוא חוסר הרציפות בסיפור בין החיפוש אחרי הגבר לבין הרצון לרקוד, ומה שעוד יותר בולט הוא ההבדלים בין הבתים לבין הפזמון הקליט. אחרי שירת הים המרגש, אלינור שוב הולכת למחוזות הלטיני ומבקשת למצוא את האחד וגם לרקוד כי זה מה שעושה לה טוב. הרמה הסיפורית לא עוברת טוב, אלינור הולכת על שירה טכנית מדי בשיר שהיא אמורה להיות בו הכי משוחררת וזורמת (שפי שהייתה בסינגל הראשון שלה), וזה מגיע רק בפזמון.
כששרים שמח ורקיד לא חייבים להיות מדויקים על המילימטר, אחרת מרגישים את חוסר החיבור לטקסט. במקרה הזה אלינור כתבה אך לא נתנה לעצמה את השחרור הנכון כדי לבצע.
Comments