אני מניח שעד שלא מגיעים לפזמון, לא מזהים שאדרת בעצם חידשה את השיר של אופירה יוספי ז"ל, שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים, ומעניקה לו חיים חדשים ומחודשים בהוצאה הנוכחית (אף שניתן למצוא את השיר ביוטיוב כבר עשור). אפשר להתעכב על חלקים בשירה שלא תמיד נשמעים יציבים, אבל אי אפשר להתעלם מהרגש הגדול שמכניסה אדרת לתוך השיר בעברית, בזמן שהיא רגילה בכלל למוזיקת מועדונים ולועזית.
תמיד אני אומר שאם אין לך מה לתת לשיר – אל תחדש אותו. אדרת מביאה את עצמה פנימה, הולכת על גרסה אקוסטית ומחברת את המילים למציאות הנוכחית שבה העולם הפך להיות קטן במיוחד נוכח הקורונה. צריך היה להדק את הביצוע עוד, אך הסגנון החופשי עושה לו טוב.
Комментарии